אלקרינאוי אסמעיל

אלקרינאוי אסמעיל בן 45 נשוי + 3, גר ברהט בבוקר 7 באוקטובר אני מתעורר בבוקר ביום שבת, פותח וואטסאפ, ומגלה שיש חשש ששלושה בני דודים שלן, שעבדו בחדר אוכל בקיבוץ בארי.
"מיד הלכתי לאבא שלהם נאסר, וראיתי שכל השכונה כבר התאספה אצלו. שאלתי מה קרה, הוא אמר שהוא לא יודע כלום, ניסה להתקשר למשטרה, לצבא, לכולם – ולא עונים. פתאום הוא קיבל הודעה מטלפון זר, של איה מקיבוץ בארי, שמספרת שהם ברחו לשדות ולחורשות. שניים הצליחו לברוח, והיא מתחבאת עם בן דוד שלי בשיחים ליד הקיבוץ. הוא אומר בטלפון 'אבא, אני מתחבא כאן ולא יודע מה לעשות. יש מעלינו קסאמים, ויש מחבלים שמסתתרים בחורשות והורגים כל אחד'.

"כוחות הביטחון עדיין לא ענו, אז קיבלנו החלטה לחלץ אותו בעצמנו", אומר אלקרנאוי. "קיבלנו מהם מיקום בוואטסאפ, ויצאנו ארבעה קרובי משפחה לכיוונם. כל הכבישים כבר היה סגורים, אז התחלנו לנסוע דרך השדות.

"נסענו דרך התעלות והחורשות. הגענו לוואדי שחסם את הדרך, והצלחנו לחצות אותו. נתקלנו במישהו שזיהה שאנחנו ממשפחת אלקרנאוי מהסביבה, סיפר שגם הוא בא לעזור, והתריע שיש צעירים וצעירות שבורחים מהמסיבה ברעים. נסענו לכיוונם, אספנו אותם והכוונו אותם לרכבים שייקחו אותם לפטיש ולאופקים, שהיו בטוחים. נדרשו לנו בערך שעתיים או שלוש, והצלנו בין 30 ל־40 איש.

בדרך חזרה נתקלו במאות חיילים
כל הזמן הזה בן דודו עדיין הסתתר בשיחים מפני מחבלי החמאס. "המשכתי להתכתב עם הבן דוד בוואטסאפ כדי להרגיע אותו, שלא ייכנס לפאניקה. אמרתי לו לא לדבר ולא להתקשר, רק לכתוב". בצהריים, הוא מספר, הצבא כבר הגיע, והתחילה המלחמה בעצימות מלאה. אחרי שבני המשפחה סיימו לטפל בנמלטי המסיבה, הם התחילו לנסוע לכיוון בארי. "בשלב מסוים ה-GPS של הווייז נפל (ייתכן שבעקבות פעולות לוחמה אלקטרונית של צה"ל – ע"א), אז המשכנו בדרכים שהכרנו לכיוון בארי.
"היה לא מעט ירי חי, קסאמים, וגם הפגזות של צה"ל. השתדלנו להיות זהירים, היו לנו רק שני אקדחים ומעט תחמושת. לא מצאנו אותו ליד שער הקיבוץ, אבל הוא שלח תמונות של שדה בוטנים, ידענו בדיוק איפה הוא".

בסופו של דבר אלקרנאוי ומשפחתו הצליחו למצוא את בן הדוד ואת איה מבארי, העלו אותם לרכב, ונסעו במהירות. אלא שבדרך חזרה, הם נתקלו בכוח צה"ל. "איזה 400-300 חיילים, גדוד שלם", שלפו עלינו נשקים".

בשלב הזה איה מקיבוץ בארי היא יצאה מהרכב, נשכבה לפנינו וצרחה על החיילים 'אל תירו, הם באו לחלץ אותי!'. החיילים התקרבו עם נשקים שלופים, תחקרו אותה, והכל בא על מקומו בשלום. זמן קצר לאחר מכן מצאנו סמוך לכוח עוד שני אנשים, אחד מאשדוד ואחת מנס ציונה, והעברנו אותם לצבא".